א. (1) זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 2283/04 (השופטים וסרקרוג, רזי וסוקול), אשר קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 4588/00 (סגן הנשיא רקם) לעניין חיובו של המבקש לשאת בתשלום תיקונים שבוצעו על ידי המשיבה ברכבים שבבעלות המבקש.
(2) במהלך שנת 1999 ביצעה המשיבה תיקונים ברכבים הנזכרים, ולא קיבלה תמורה בעבורם. בבית משפט השלום, תבעה המשיבה מהמבקש את דמי התיקונים. המבקש טען כי חברת "מחצבות רקפת בע"מ" ("מחצבות רקפת"), אשר העסיקה את המבקש כקבלן משנה בזמנים הרלבנטיים, התחייבה לשאת בתשלום בעבור התיקונים האמורים, ולפיכך אין למשיבה עילת תביעה כלפיו. יצוין כי בעת הגשת התביעה היו מחצבות רקפת בהליכי פירוק.
(3) בבית משפט השלום נקבע כי מחצבות רקפת אמנם התחייבו, בהסכמת המשיבה, לשאת בהוצאות הטיפולים השונים במשאיות המבקש, תוך שהוצאות אלה יקוזזו מן הסכומים אותם חבו מחצבות רקפת למבקש תמורת עבודתו. בקביעה זו התבסס בית משפט השלום, בין היתר, על העתק מאותה חשבונית שהגישו המבקש והמשיבה; בעוד שמהעותק שהוגש על ידי המבקש עלה כי החשבונית יועדה למחצבות רקפת בלבד, יועד העותק שהוגש על ידי המשיבה למבקש ולמחצבות רקפת. מהשוואת שני ההעתקים, ומן העובדה שבאותו פנקס חשבוניות היו חשבוניות רבות נוספות בהן הופיע שמו של המבקש אף מבלי שהיה למבקש קשר כלשהו לאותן חשבוניות, הסיק בית המשפט כי מי מעובדי המשיבה הוסיף את שמו של המבקש על החשבונית, בלא להסיר את ניירות ההעתקה מתחתיה או לחצוץ בינה לבין יתר החשבוניות, וזאת על מנת לנסות ולבסס יריבות בין המבקש לבין המשיבה. על פי עובדות אלו קבע בית משפט השלום כי המבקש המחה את חובו למשיבה למחצבות רקפת, וכיוון שניתנה הסכמת המשיבה, השתכללה העסקה לכדי המחאת חבות על פי הוראות סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 ("חוק המחאת חיובים"); ומשהומחה חובו של המבקש למחצבות רקפת, אין למשיבה זכות תביעה כלפי המבקש.
(4) בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה וקבע, כי מן העובדות שנקבעו על ידי בית משפט השלום עולה, שאין המדובר בעסקה בה הומחה חובו של המבקש למחצבות רקפת, אלא בעסקה בה הומחתה זכותו של המבקש לקבלת תשלום ממחצבות רקפת אל המשיבה, על פי הוראות סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים. נקבע, כי אין מקום לקבל שהמשיבה ומחצבות רקפת הסכימו לעסקת המחאת חוב בה מאבדת המשיבה את זכותה לחזור אל המבקש אם לא תוכל להיפרע ממחצבות רקפת. בהתאם לכך נקבע, כי משנבצר מן המשיבה לגבות את חובה ממחצבות רקפת, רשאית היא לחזור אל המבקש ולהיפרע הימנו.
(5) בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי מן העובדות שנקבעו על ידי בית משפט השלום עולה, שבין הצדדים השונים השתכללה עסקה בה הומחה חובו של המבקש למחצבות רקפת, ועל כן אין למשיבה זכות תביעה כלפיו. נטען, כי מסקנה זו מתחייבת מכך שהמבקש, כנטען, לא התחייב לשלם למשיבה בעבור התיקונים; מכך שמחצבות רקפת התחייבו לשלם תמורתם; ומכך שהמשיבה הסכימה לאמור.
ב. (1) לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, בעיון ראשון שבתה לכאורה את הלב גישתו של בית משפט השלום, כי המדובר בהמחאת חבות לפי סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, הקובע "חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנמחה...". לכאורה החייב - המבקש דנן - ממחה את חובו לנושה - המשיבה - אל הנמחה רקפת, בהסכם בין המבקש לרקפת שבאה עליו הסכמת המשיבה; זו הקונסטרוקציה המשפטית שעליה מושתת פסק דינו של בית משפט השלום, ועליה מושתתת הבקשה הנוכחית. קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום הן, כי רקפת התחייבה בפני המשיבה לשלם לה בעבור התיקונים מתוך כספים המגיעים למבקש בגין עבודות שעשה בעבורה.
(2) לשיטת בית משפט השלום, כאמור, לא התחייב המבקש אישית בפני המשיבה. אך לשיטת בית המשפט המחוזי, כאמור, אין המדובר בהמחאת חבות אלא בהמחאת זכות לפי סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, ועניינה כי "זכותו של נושה... ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב...". במקרה דנן, זכות המשיבה ניתנת איפוא להמחאה ללא הסכמת המבקש, אף שבנידון דידן נעשה הדבר בהסכמתו.
(3) המחבר פרופ' שלום לרנר (המחאת חיובים, 108), מסביר את ההבדלים בין המחאת זכות להמחאת חבות, שהראשונה עניינה חילוף נושים, והשניה - החלפת חייבים; וכלשונו, "בהמחאת חבות 'יוצא מהתמונה' החייב המקורי, ובמקומו הופך אחר, הקרוי נמחה, לחייבו של הנושה". דבר זה שונה מהמחאת זכות; והוא מציין (עמ' 117-115), כי הגם שבחוק המחאת חיובים מוקדשים חמישה סעיפים להמחאת זכות ושלושה להמחאת חבות, תוספת בחיבורו המחאת חבות מקום שולי, כיוון שבניגוד להמחאת זכות, אין לה ביטוי מעשי רב. וכדבריו שם (עמ' 116) "בעסקה מסחרית רגילה קשה להעלות על הדעת שפלוני יסכים לקבל על עצמו חוב של אחר ללא תמורה...". העיסקה הסבירה היא לשיטתו המחאת זכות, שכן בה לא אבדה זכות החזרה אם לא שולם החוב (עמ' 117). ועוד (שם): "כאשר נושה מביע את הסכמתו להצעת החייב שצד שלישי יפרע את חובו של החייב, הסכמה זו אינה מתפרשת בדרך כלל כהמחאת חבות. כוונת הנושה היא לשמור על זכותו להיפרע מהחייב המקורי, אם לא יצליח להיפרע מהצד השלישי". כך לכאורה גם בענייננו.
(4) מטבע הדברים, כדברי השופט (כתארו אז) ברק בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי פ"ד לה(4) 13, 38, "אין מתכונת טיפוסית ליחסים שבין הממחה לבין הנמחה. יחסים אלה משתנים, והם נקבעים על פי מהותה של ההמחאה ולפי ההסכם בין הצדדים" (מצוטט בע"א 375/81 פיליפ נ' רוזנברג, פ"ד מב(1) 584, 588 על-ידי השופט חלימה). ראו גם ע"א 5881/04 מגדל הזוהר לבנין נ' א.א. סוכנויות סופרגז (טרם פורסם) (השופט גרוניס). הדעת נותנת, כי הסכמת המשיבה להמחאה לא היתה ניתנת כ"קארט בלאנש", ללא זכות חזרה אל המבקש בהעדר תשלום מצד רקפת; דבר זה מעוגן במציאות הכלכלית ובשכל הישר.
(5) לפיכך אין מקום להתערבות מצד בית משפט זה ואין בידי להעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ח בתמוז תשס"ה (25.7.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ